לפני די הרבה זמן התחלתי להרגיש שחסרה לי משמעות בחיים, שקל לי מדי לתת לימים שלי להתרדד לעבודה-טלוויזיה-שינה ואין לי כוח לעשות שום דבר, וגם כשאני עושה דברים אני שוכחת שהם קרו אז התחושה היא שהם לא. אז התחלתי לתעד לעצמי כל יום אם עשיתי בו דבר מה ששווה תיעוד, שנראה לי משמעותי, או לא.
הפלטפורמה שהיה הכי קל ונוח להשתמש בה לצורך זה היא פייסבוק – שהיום משום מה החליטו לחסום אותי ללא הסבר. WTF.
בכל מקרה, זה נראה כמו הזמן הנכון להיסמך על פלטפורמה נאמנה ששירתה אותי היטב הרבה שנים, ולתעד לעצמי את המשמעות כאן. זה לא ממש נראה בתימת הקוטריות הכללית, אבל זיכרו: בליבו, כל הפרויקט הזה כולו הוא קיטור אחד גדול, על זה שאני עייפה כל הזמן ועובדת המון שעות ולא עושה עם עצמי שום דבר וצריכה לתעד בשביל הסיכוי שייצא משהו, ולו הקטן ביותר, מהיום שלי.
אז תכירו: קוטריניו – משמעות, משמעות – קוטריניו.
יום 108: היום הקלדתי למחשב סיפורים של אבא, משהו שהייתי אמורה לסיים כבר מזמן אבל איכשהו שכחתי ממנו והיום סוף סוף הגעתי אליו. ויצאתי לטיול ממוסך בשכונה, באוויר הערב הירושלמי הנהדר, עם ידיד שלא יצא לי לדבר איתו הרבה זמן.
