רצף קיטורים קטנים ולא קשורים

1. לא יכלו לשים שלט קטן, "יםקוי הלילה יוצאים מהתחנה ברחוב שלומציון"?

אגד הם כזו חברה מופלאה. אז נכון, כבר כמה שבועות שהקוים יוצאים מתחנה אחרת. אבל כבר כמה שנים שהם יוצאים מכיכר ציון, ויש אנשים שלא השתמשו בהם לאחרונה, וכמה מהם מסתובבים אבודים באיזור כיכר ציון ומשוועים לאוטובוס. לי עצמי לקח לא מעט זמן עד שנזכרתי שבעצם אמרו לי משהו בסגנון משום-מה-שינו-תחנות-לקוי-לילה, ויצאתי לצוד את התחנה האחרת. ניסיתי לשכנע את הילדים האמריקאים שזה שכתוב שקו כלשהו יוצא מתחנה כלשהי לא באמת אומר שום דבר (ניסיון העבר המר עם אגד בכלל וקוי הלילה בפרט), אבל למיטב ידיעתי הם שם עד היום. שנאמר: את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר, בוודאי הוא עוד נוסע ונותר בזו העיר.
אל תבטחו באגד, ילדים.

2. זה משהו במים.

לפני כמה חודשים זה התחיל: כל מיני בחורות, בגילאים שונים, בלתי-תלויות, התחילו להתלונן על תופעה גופנית חדשה – כאבים בחזה בימים שלפני המחזור. וזה נראה לי מוזר, כי גם אני, בדיוק באותה תקופה, ובלי שום רקע של זה בעברי, פיתחתי את אותה התופעה בדיוק. עד היום, מדי פעם מישהי מתלוננת על הקטע-המוזר-הזה-שהתחיל-לפני-כמה-חודשים. עוד מישהי מרגישה פרנואידית?
אל תבטחו בממשלה, ילדים.

3. שלשום הצעצועסלולארי שלי חזר מתיקון. אתמול הוא כבר עשה בעיות שוב. היום כבר הייתי במרכז השירות. אני תוהה אם יש להם איזו מערכת כרטיסיות/מנוי שמאפשרת לשלוח את הטלפון לתיקון בלי לעמוד בתור… זה נכון שסדר היום שלי גמיש יחסית, אבל זה לא אומר שאני יכולה להרשות לעצמי להיות שם כל יומיים.
אל תבטחו בחברות הסלולארי, ילדים (להזכירכם, פלאפון הם השטן, אפילו אם במקרה הספציפי הזה לא מדובר בהם).

אז מה למדנו היום? רגע, בעצם ידענו כבר שהעולם הוא מקום בוגדני ונבזה, לא?

עוד יום מבוזבז.